Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn

לא קשור לעיצוב

טוב, אז אני לא הראשונה שכותבת על הנושא.
אבל הוא קרוב לליבי והחלטתי שהגיע הזמן לשתף.

אם לנסות ולשים אצבע על זה זמן ומיקום ספציפי בו הכול התחיל, את חולצת הפסים, הראשונה שלי קניתי בטיול בת-מצווה לפריז ולונדון (לפני מליון שנה) מאז בעצם התמכרתי….

 ימי התיכון העליזים…ויסלחו לי חברותי היקרות על התמונה ההו-כה מהממת!

עם השנים הבנתי שהמצב די חמור וזה לא הולך ומשתפר… בכל הזדמנות הן קופצות לי לעניים ומיד אח”כ לידיים ואני אוגרת אותן. באהבה רבה יש לציין!
באותם בקרים קשים בהם “אין לי מה ללבוש” אני חוזרת למוכר לאהוב ולידוע. כי מה יותר יפה מחולצת פסים!!! אולי שמלת פסים? או שרוול?? אין מצב רק חולצות! ושלא תבינו לא נכון יש באמתחתי גם שמלה כזו וגם שרוול שיש לי אליו רגשות מיוחדים. אבל בתור מי שלא נוהגת, למעט באירועים מיוחדים, ללבוש שמלות ושרוולים הם אך ורק להליכה לים או לטיול בתאילנד… אין ולא יהיה תחליף לחולצה עם פסים. ארוכה, קצרה, עבה, דקה העיקר שיהיו עליה…..פסים ורצוי בכחול ולבן (ממש פטריוטית שאני).

לאחרונה נקלעתי לסיטואציה שבה בוקר אחד באופן ממש מפתיע חיפשתי בארון חולצת פסים, באותו הרגע החלטתי לאתגר את עצמי ולעשות סדר, מה שיצר בסופו של דבר כאוס מוחלט בחדר הארונות שלי, וכל זה בכדי לראות איזה וכמה חולצות פסים יש לי בדיוק, אולי במקרה שכחתי כמה והן מתייבשות להן בדד בארון……

התוצאה שנגלתה לעיניי היממה אפילו אותי…

וזה אפילו לא הכל…נשבעת…

עם הזמן אני מקבלת באהבה רבה את ההתמכרות המוזרה והלא זולה, יש לציין, שלי וככל שחולפות השנים אני מבינה שאני לא היחידה שחולה במחלה. אחת לכמה זמן אני אפילו נתקלת בעוד ג’אנקי כמוני.

איזה כיף לי שלשותפה המדהימה שלי יש בדיוק את אותה בעיה!!!!

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן