Share on facebook
Facebook
Share on google
Google+
Share on twitter
Twitter
Share on linkedin
LinkedIn

חופשת קיץ בירושלים

אז אה… כן, לא נסענו הקיץ לחו”ל. וזה לא שהבנות לא התלוננו למה כולם נוסעים ואנחנו לא… אבל ככה זה. לפעמים אי אפשר.
נסענו לירושליים. שנים שחמותי האהובה (ומי שמכיר אותי יודע שזה לא בציניות, אלא אני באמת אוהבת אותה כי היא אשה מדהימה וזכיתי! טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, מלח מים, בן פורת יוסף, כמו שהלוקוס אומר) אומרת לי – בואו ניסע לסוף שבוע בירושליים. נטייל שם, נבלה שם, נעשה קצת שופינג בשוק מחניודה, נאכל טוב, ונחזור. בלי תורים לבטחון, בלי לחכות למזוודות, בלי מכס ובלי עניינים של טיסות וטלטלות ממדינה למדינה….

נסענו. את זה כבר אמרתי.
עוד לפני שנסענו, חשבתי שיהיה נכון להזמין מקומות במסעדות וכרטיסים למוזיאונים ולאתרים השונים, וזה אכן רצוי מאד מאד!
לכל דבר יש אתרים שמרכזים המלצות ואפשרות להזמין מראש באמצעות כרטיס אשראי.

מבט לכיוון הכותל מתצפית מגדל דוד
יום שישי.

יתרון ראשון בלהשאר בארץ – אם לא צריך לתפוס טיסה, אז לא חייבים לקום בארבע בבוקר, לא ככה?
הבנות ארזו את עצמן כבר ביום חמישי. הכנתי להן רשימה עם מקום לסמן V והן בחרו לעצמן בגדים. טעות שטיבה יתגלה בהמשך.
הלוקוס ואני ארזנו בבוקר. אני קמתי ב-6:00, כרגיל, אבל כל יתר הבית בקושי הצליח לזוז ב-8:00. זה מה שקורה כשהולכים לישון יום קודם ב23:30, אחרי הצגה “בילי אליוט” (אגב, מומלץ, אבל למי ששפה גסה בעייתית לו, שיחשוב מחדש… ככה זה במקור). כן, את החופש התחלנו יום קודם בתל אביב.
יצאנו ב-9:00 הישר למוזיאון ישראל.
מידע: בימי שישי, מוזיאון ישראל פתוח בין 10:00 – 13:00. פתוח שם גם בשבת, אבל חלק מהפעילויות לא מתקיימות בשבת, בעיקר אלה שמיועדות לילדים. באוגוסט, הכניסה לילדים היא חינם. שווה. רכשתי כרטיסים לנו המבוגרים מראש, יש שם מכונה אוטומטית, כל אלה שלא היו חכמים כמוני, עמדו בתור (ארוך ומייגע) ואנחנו דילגנו לנו לכניסה… http://www.imj.org.il/
במוזיאון, חגיגת קיץ באדיבות הידידים הבריטים של המוזיאון. הבנות רצו היישר לפעילות של חוטים ומבוכים, מבוך גדול עשוי חוטים וחבלים. הרפתקה מאתגרת על פני גשר חבלים, צלילי מיתר, שיטות אריגה ועוד. עניין של חצי שעה עד ארבעים דקות, לילדים בלבד, מגיל 6 ומעלה.
הלוקוס ואני חיפשנו בית קפה, ומצאנו. קצת זמן איכות עם הבחור.
כשהבנות סיימו, ביקרנו בתערוכה של פרעה בכנען: הסיפור שלא סופר, המומיה: סוד החניטה המצרית, חוטים וקשרים (מקסים מקסים מקסים) וכמובן היכל הספר, דגם ירושלים בימי הבית השני וכמובן – פסל האהבה שתמיד כיף לראות.

פסל האהבה במוזיאון ישראל
אחת הבעיות בירושליים, היא למצוא מסעדה שפתוחה בשישי-שבת. אני, לתומי חשבתי, שמסעדת מחניודה פתוחה בשישי-שבת, אבל לא… היא סגורה! וגם כשהיא פתוחה, הסיכוי למצוא בה מקום, אפסי. אז ויתרתי. ביקשתי המלצות מחברות, וקיבלתי לא מעט. בסופו של דבר, הזמנתי מקום במסעדה הודית בשם “קוהינור” שלא היו עליה המלצות מיוחדות. מה שנקרא: “לחיות על הקצה”.

מידע: מסעדת קוהינור – רח’ שמאי 13, ירושלים. טל: 073-7829036 + 053-9442895. ניתן להזמין מקום דרך האינטרנט http://jerusalem.rol.co.il/
התארגנות מהירה, והופ – אני מגלה שקטנה לא ארזה מכנסיים ארוכים. “את כתבת מכנסי ג’ינס ארוכים ולא מצאתי…” זו היתה התשובה לשאלתי.
מסקנות להבא: 1. לציין רק מכנסיים ארוכים. 2. לעבור על האריזות…. לפני שסוגרים מזוודות.
הגענו. התישבנו. הציפיות היו נמוכות (בלי המלצות, כן) ויצאנו שבעים, מרוצים ובהזדמנות הראשונה נחזור לשם. האוכל היה מותאם לחיך הישראלית. לא חריף. לא פיקנטי מדי. וטעים טעים טעים. השירות היה מצויין. אה, ופתוח בשישי-שבת. לא פחות חשוב.
יום שבת.
כשאתה בחופש בחו”ל, אז מראש יש אוירה של חופש. כשאתה בארץ, אתה צריך להכניס את עצמך לאוירה, אם זה לא חג שגם ככה אתה באוירה המתאימה. שבת בירושליים זה סיפור מעניין.
נתחיל מארוחת הבוקר במלון. אין מה להגיד, אבל במילה אחת: מבאס. הייתה במוחי התלבטות אם לא לוותר על הארוחה במלון ולחפש מסעדה (פתוחה בשישי-שבת…) ולאכול שם.
מידע: הרוב המכריע של המלונות בישראל מקפידים על כשרות. ככה שלא תקבל בשבת בבוקר הפוך או אספרסו כפול. לא תקבל חביתה עם פטריות או עין הפוכה. מקסימום תקבל ג’חנון או בורקס.
מאחר והתעצלנו, אכלנו במלון. התעודדנו שיש לנו עוד שתי ארוחות בוקר לפנינו. ממש “חיים קשים”.
אחרי התארגנות קצרה, יצאנו להליכה למגדל דוד, טיילנו במוזיאון ועלינו לתצפית המדהימה מהגג.
מידע: מוזיאון מגדל דוד (סמוך לשער יפו) פתוח בשבת (באוגוסט) 9:00 עד 17:00
http://www.tod.org.il/
לא קנינו כרטיסים מראש, אבל לא היתה בעיה עם זה. מה שכן, על הצג בקופה היה רשום שהכניסה לילדים באוגוסט, חינם. כשהקופאית חייבה אותנו גם על הילדים, הראנו לה את הרשום על הצג, ניסו להתווכח איתנו, דיברו אלינו מאד לא יפה אבל לא ויתרנו, והבנות נכנסו חינם. היחס היה מחפיר. חבל שכך.
משם, צעדנו בתוך השוק היישר לכותל המערבי. אני חשבתי שזה הכי הכי קדוש לבקש משהו בשבת. ואז המשאלות יתגשמו בטוח. מה ביקשתי? תסמכו עלי. לבנות זה היה אירוע מאד מרגש. אמנם זו לא הפעם הראשונה שלהן בכותל, אבל יש משהו מיוחד שם, והן כבר בגיל שאפשר לדבר איתן על המשמעות של המקום הזה. ירושליים, בשבת. המון חרדים. הכל כמעט סגור. כמעט ואין תנועה. לא אחת, היה מי שפנה אלינו ואמר שזה לא יפה לחלל שבת. ויחד עם זאת, הקדושה הזו והאוירה הזו בעיר, זה משהו מיוחד.

חזרנו למלון למנוחה קצרה, ואחר הצהריים כבר היו מוזמנים לנו כרטיסים ל”מעלית הזמן” ול”מסע ביקום”.
מידע: טרמינל – מסעות רב חושיים במעלית הזמן ירושליים. להזמנת כרטיסים
http://www.time-elevator-jerusalem.co.il/
למעשה, הזמנתי כרטיסים למסע ביקום לשבת אחר הצהריים, ולמעלית בזמן ליום ראשון, אבל החלטנו, בהסכמת הקופאית, לאחד את ההזמנה ונהננו משני הדברים בו זמנית. זה מרגיש טוב כשיש עם מי לדבר וגמישות מרובה, ובעיקר כשמתייחסים אליך בכבוד.
חוויה. מעלית בזמן מביאה אותנו 3000 שנה אחורה בלווי נהדר של חיים טופול בתפקיד שלם, התינוק בסיפור שלמה המלך והריב בין האמהות על התינוק. ההיסטוריה של ירושליים בחצי שעה לערך. המסע ביקום, אפילו עוד יותר מעניין ואני יודעת שהוא השאיר אצל

הבנות חותם.
במרחק הליכה שוכן לו בית קפה עלמה, בתוך גן העצמאות בירושליים מול הקונסוליה האמריקאית.
מידע: קפה עלמה, ישראל בן מנשה 1 ירושלים טל: 072-3281914 פתוח כל יום מ-9:00 עד אחרון הלקוחות.
שווה לשבת על הבלקון (מרפסת), אבל מאחר ואנחנו כה ספונטניים, והיינו מאד רעבים, גם בפנים נעים ובעיקר בעיקר – טעים. המסעדה חלבית ואיך לא, פתוחה בשישי-שבת.
מאחר ולקטנה, כאמור, חסרו מכנסיים ארוכים, וגם באוגוסט קריר בערב בירושליים, “נקלענו” לשדרות ממילא. שדרת החנויות שם – פשוט תענוג. בזארה מצאנו מכנסיים ועוד כמה דברים…. וגם ספר ללוקוס שאורז בשתי דקות ולא הפסיק להתלונן שלכולם יש מה לקרוא ורק הוא משתעמם.אגב, יתרון שני לחופשה בישראל, אין משקל עודף למזוודות, אבל יש מגבלת מקום בתא המטען של הרכב…

אי אפשר בלי עיצוב. מלון וולדורף אסטורי

יום ראשון.
ירושליים חוזרת לסדר היום. מכוניות, אוטובוסים, מוניות, צפירות וצפצופים… ואנחנו בחופש.
ארוחת בוקר – אין כמו ארוחת בוקר במלון בישראל. הכל טרי, חביתות וקפה… היה שווה לקום.
התארגנות קצרה, ואנחנו שוב בכותל. סיור במנהרות הכותל. כרטיסים הוזמנו מראש – וזה חשוב. קשה מאד להשיג כרטיסים לסיורים אם לא מזמינים מראש.
מידע: מנהרות הכותל. לכרטיסים
http://www.ibookisrael.com/Ticketnet?&lang=he&siteId=12&affCode=ITJ
מי שסובל מקלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים וכזה) שיחשוב שוב אם בא לו להסתובב במעמקי האדמה מתחת לרובע המוסלמי. מי שאין לו בעיה, זו חוויה מדהימה. הסיור מלווה במדריך, שלנו היה בעל ידע מדהים וענה לכל שאלה בסבלנות ונתן את מירב המידע. יחד עם זאת, אני, שתמיד יש לי כל מני מחשבות שלפעמים הן מיותרות בסיטואציה העדכנית, מסתכלת סביב תוך כדי סיור ורואה בניה אינטנסיבית בתוך המנהרות יחד עם החפירות הארכאולוגיות. לשאלתי, ענה המדריך שהבניה מקורה בבית כנסת שנבנה בתוך המנהרות. תסכימו איתי שהמנהרות האלה הן שלכם, ושלי, ושל כל עם ישראל, בלי פוליטיקה לרגע, אז למה בונים באתר ארכיאולוגי בית כנסת? התשובה היא שהמנהרות משתייכות ככל הנראה למשרד הדתות ולא לאגף הארכיאולוגיה. מרגיז!

ערב יורד על ירושליים. חייבת להגיד שוב שגם באוגוסט כדאי ורצוי להביא עליונית כי נעשה קריר. וגם מכנסיים ארוכים.
רצינו להספיק להגיע לתחנת הרכבת הראשונה של ירושליים (רחוב דוד רמז 4, התחנה הראשונה ירושלים) אבל לא הספקנו. טוב, אי אפשר הכל, כמו שאמא שלי אומרת. המטרה הייתה לפני הכל לנוח קצת.
ארוחת ערב מפנקת ומעולה אכלנו במסעדת צ’אקרה ונהננו כל רגע!
מידע: מסעדת צ’אקרה רח’ המלך ג’ורג’ 41 ירושלים טל: 02-6252733
המחירים לא זולים אבל כל שקל הגיע בהחלט למקום הראוי לו. העיצוב של המסעדה מתחשב בצורתה (חצי עיגול) והאוירה שהעיצוב מקנה – מחממת ומאירת פנים.

יום שני.
כבר דיברנו על ארוחת הבוקר…
ארזנו. ונסענו היישר לשוק מחניודה (מחנה יהודה).
מידע: שוק מחנה יהודה http://www.machne.co.il/ נמצא בין רחובות יפו ואגריפס.
מה יש להגיד על השוק. מעבר לאוירה, לריחות, לפירות והירקות… יש במקום הזה משהו שקשה להסביר.
אז קנינו עגלה, מן עגלת שוק כזו, “רמה גבוהה”, והתחלנו להעמיס.
חוץ מפירות וירקות, גבינות ומאפים – לא לפספס את הטחינה של “המלך”. לקנות בירות ישראליות ב-beer bazaar שיש להם מעל 100 סוגי בירות ישראליות במקום. ועוד שווה – חליטות לתה מכל מני סוגים.
וזהו… הביתה!
הלוקוס ועגלת השוק המעוצבת…

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן